(תל אביב 1945 , אוסף התצלומים הלאומי )
לירושלים יש אינספור סופרים ומשוררים , מן התנ"כ דרך יהודה הלוי ומשוררי ספרד ועד ימינו אלה – יהודה עמיחי ויצחק שלו , שיכולים לספר עליה ומילותיהם עיטורי חן ויופי לסיורים בחלקי העיר.
לתל אביב יש לא מעטים , למשל- נתן אלתרמן, אבל יש גם כאלה שהם למיטיבי קרוא ולכת.
אחד מאלה, שאני מסייר בעקבות סיפוריו הקצרים, שיריו, ושני ספריו ומחזותיו, הוא יעקב שבתאי.
יעקב שבתאי (זונאבנד) נולד בתל-אביב בכ"א באדר תרצ"ד, 8 במארס 1934 למשפחת פועלים יוצאי העיירה ריפין בפולין שעלו ארצה ב-1925. ריפין היא עיר בצפונה של פולין , שאחד מבניה הוא הפרופסור וההסטוריון יעקב טלמון שאף ערך ספר זכרון לזכר בני העיירה שנרצחו בשואה.
יעקב שבתאי מזכיר את העיר ובניה בסיפוריו הקצרים אבל הוא סופר עירוני, תל אביבי באופיו. את אלה הוא משקיע, כמשוטט, בדמויותיו המשוטטות.
שבתאי גדל ונתחנך בעיר הולדתו תל אביב ובה סיים את לימודיו בבית הספר היסודי "תל נורדאו" ובבית הספר התיכון עירוני א' שבעיר.
את שירותו הצבאי עשה במסגרת הנח"ל.
אחרי שחרורו נשא לאשה את עדנה, בת קיבוץ מרחביה והצטרף אליה לקיבוץ בו נולדו שתי בנותיו, אורלי וחמוטל.
יעקב שבתאי עבד בחקלאות ובהוראת מבוגרים באולפן.
ב-1966 חזר לתל-אביב עם משפחתו והתמסר לכתיבה. עסק בתרגומים ועיבודים לתיאטרון, לרדיו, לטלוויזיה ולמופעי שירה ובידור.
ב-1981 נולדה נועה, בתו השלישית פרי מערכת יחסים ממושכת שניהל שבתאי עם המפיקה דליה גוטמן, במקביל לנישואיו לעדנה שבתאי.
יעקב שבתאי נפטר מהתקף לב בתל-אביב בד' באב תשמ"א, 4 באוגוסט 1981. זכה לאחר מותו בפרס עגנון.
רחוב על שמו נקבע בתל-אביב ב-1999.
ב-2011 החלה נועה שבתאי לכתוב ולביים סרט דוקומנטרי על אביה הסופר. אחיו הצעיר הוא הסופר ומשורר אהרון שבתאי. נעה ראיינה גם את אחיו יואל שהתגורר בצרפת. זמן קצר לפני מותו שלח אליו מכתב שהבת גילתה.
הנקודה הראשונה : בית זונאבנד
הטיול בעקבות יעקב שבתאי מתחיל, כך אני מתחיל אותו, בבית הוריו – משפחת זונאבנד. כאן, בדירה קטנה, ברחוב פרוג 15 , קומה ג', במעונות עובדים הו"ד, גדלו שלושה אחים, אמא ואבא ממעמד הפועלים. זהו גוש מגורים שהוקם על ידי התנועה הציונית-סוציאליסטית של שנות השלושים במאה הקודמת. החיים בבית הדחוס הזה הצמיחו שלושה בנים יצירתיים באופן יוצא דופן. החיים לא היו קלים כלל ועיקר. אמרתי דחוסים והתכוונתי שהיו בלתי נסבלים לעיתים ועל כך בכמה וכמה מקומות הן בדברים שנאמרו והן בסיפורים שסופרו והן במה שעבר דרך מחסום המילים והצעיפים אל הספרות.
מעונות עובדים פזורים ברחבי העיר אבל מעונות עובדים הו"ד נבנו בשנים 1934-1935 והם מסמליה של העיר הלבנה.
כאן כדאי להכיר את העיר הלבנה, שראשיתה בבית הספר הגרמני שבו נרקם הדגם של מה שקרוי סיגנון באוהאוס או הסגנון הבינלאומי, שכולל קווים ישרים ומרפסות ישרות או עגולות, וחסכנות הראויה לתקופה. הבית שבו התגוררו שלושת האחים.
בהקשר לאותם בתי מעונות עובדים אני מצטט מספרה של האדריכלית פרופסור ניצה סמוק "בתים מן החול, אדריכלות הסגנון הבינלאומי בתל אביב 1931-1948 ". היא זו שהיה לה חלק בהכרזת אונסק"ו , ב 2003, על העיר הלבנה כאתר מורשת עולמית.
ומדוע אני מדבר על כך? כי יעקב שבתאי גדל בחסכנות הזאת, בבית זונבנד, ומול ביתו התגוררו אנשי תנועת העבודה המפא"יניקים, ובהם האלוף טשרנוביץ-אבידר ורעייתו ימימה טשרנוביץ-אבידר, מן האמהות של ספרות הילדים של שנות החמישים והשישים . מי מבני הדור ההוא אינו מכיר את הספר והשיר שעיטר את הסרט שהוסרט על בסיס הספר : שמונה בעקבות אחד.
זו הייתה שכונה של בני המעמד העמל והעובד שמעוטר ומככב בסיפוריו הקצרים של יעקב שבתאי אבל גם בשני ספריו- "זיכרון דברים" (שכתב בימי חייו) ו"סוף דבר" שיצא לאחר מותו בעריכה של דן מירון.
הנקודה השניה: דיזנגוף סנטר, שכונת נורדיה
כמו בספריו ובראיונות שנערכו עם חוליו קורטאסר בפריס כך גם כאן, בתל אביב, אפשר לערוך הליכה ביחד עם יעקב שבתאי מרחוב פרוג 15, שבו התגורר ועד לבית שבו נפטר, בית פליישר ברחוב לוריא 1 פינת רחוב דרויאנוב, שאליו מגיעים בהליכה מרחוב דיזינגוף, המלך ג'ורג' בוגרשוב ומכירים על הדרך את תל אביב השבתאית. פרקי הקריאה הינם חשובים להבנת הרוח של הסופר ודמויותיו.
את הרעיון הזה, שאני מעלה כאן, העלה כבר הסופר דרור בורשטיין כשכתב בעת שהופיעה המהדורה המחודשת של "סוף דבר". כמו ב"מסע לטיפזה", אותה מסה מרתקת ומכמירת לב של אלבר קאמי, גם כאן, הגיבור שמסתובב בדרכו ממה שהייתה פעם שכונת נורדייה ליד כיכר דיזינגוף (במקום בו עומד היום הדיזינגוף סנטר ) אומר דברים שנשמעים זהים ואינם : אלה "זיכרונות המולדת האבודה ו…תקוות הארץ המובטחת". שבתאי מציג דרך דמויותיו הראשונות והאחרון, מאיר ליפשיץ, את הסמלים שמלווים אותו מאז עמד על דעתו : עצי השקמים.
מי שמכיר את שירו של חיים גורי "פנס בודד" שהושר על ידי התרנגולים ואחר כך על ידי אחרים ובהם גם חווה אלברשטיין, שלישית הגשר החיוור, ואחרים, יודע שהשכונה שבה מדובר היא אותה שכונה שהיא היא "זכרונות המולדת האבודה" של יעקב שבתאי. עבורו, כאיש תנועת "העבודה", מה שמתחולל מסביב, הוא היפוכה של אותה צניעות וסגפנות שהוא גדל בה.
הנקודה השלישית: המלך ג'ורג' עד שוק הכרמל
בסיפורו "הדוד פרץ ממריא" הוא ממריא או מהלך ברחובות שנוכל ללכת היום מפרוג דרך דיזינגוף ועד פינת המלך ג'ורג' לעבר "סוף העולם" של אז, שוק הכרמל.
וכך כותב שבתאי על ההמראה של הדוד פרץ :
"וספק מבוהל ספק נחפז היה הדוד פרץ מושך את רגליו בשביל החול, עולה עם קינג ג'ורג' לאלנבי, יורד עם נחלת בנימין, פונה להרצל ואחר כך תועה ללא תכלית ברחובות ובסימטאות, כשידיו בכיסי המכנסיים ומבטו מחליק על פני המדרכות והקירות ועל פני העוברים ושבים בלי להאחז בכלום"
גיבוריו של יעקב שבתאי תועים במבוכי העיר תל אביב. הוא, אמנם, חי תקופה ארוכה למדי בקיבוץ מרחביה עד ששב לעיר בשנת 1966 , אבל העיר מככבת יותר מהכפר.
ואצל שבתאי כמו שבתאי החיים עצמם חשובים אבל לא יותר מהדמיונות.
אני נוהג להקריא או לקרוא את הקטע מתוך "הדוד פרץ ממריא" בסמוך לגן מאיר , מול בית מצודת זאב, שמככב גם במקומות אחרים, את החוויה של הדוד פרץ. בספריו של יעקב שבתאי למצודת זאב יש תדמית מאיימת מאד.
ומתי הדימיון ממריא ?
הנקודה הרביעית : לילנבלום של החלפנים של פעם
זה קורה דווקא ברחוב החלפנים רחוב לילנבלום כי זה קטע שהוא חלומי ומי כמוהם מדומיינים וחולמים.
"בלילה חלם שהוא הולך לבדו ברחוב לילנבלום . הוא רצה להשתין וחיפש לעצמו מקום. לפתע שמע שמשהו קורא לו מתוך בניין גדול שעמד בבנייה. זה היה דוד רויזמן שעמד שם ועשה את צרכיו…."
החלום לא מסתיים טוב ועל כן לא אקרא ואספר על המפגש שבו גאולה שאוהבת את הדוד פרץ חוזרת מסיור בטבריה ובירושלים ופוגשת אותו. מקווה שהוא ישא אותה לאשה. והיא מבקשת ממנו שיעלה אותה לעגלה שתיקח אותם לים יפו. זה החוצלארץ של פעם.
כל פסקה שנייה בסיפור הזה, הדוד פרץ ממריא, מובילה אותך ברחוב אחר מרחוב פרוג ועד שוק הכרמל ומשם לחוף ים יפו וחזרה.
הנקודה החמישית : משוטטים בחנויות יד שניה באלנבי
ואצל שבתאי כמו שבתאי הולכים ומשוטטים בין כאן ועכשו ואז אתה מגיע ל"ספר גורלות אחיתופל השלם" שהגיבור בסיפור "הביקור" מעדיף על פני "מורה נבוכים" של הרמב"ם כשהוא מבקר בחנות ספרים יד שנייה ברחוב אלנבי. מי שמכיר יודע שרחוב אלנבי היה ועודנו בית לספרי יד שניה שנסגרים בזה אחר זה.
וכאן כשאתה מגיע בשיטוט לשוק הכרמל חייבים לקרוא מתוך סיפורו הביקור את הפסקאות הבאות כי הן עוסקות במיתולוגיה של יעקב שבתאי בעצמו ואפשר לאתר אולי את השקפת עולמו
"מקצה שוק הכרמל נדחקו המוני בני אדם מיוזעים ונעו בשמש הלוהטת על הכביש ובין הדוכנים . ריח של תבלינים ודגים מלוחים היה באוויר. חציתי את רחוב אלנבי וירדתי עם קינג ג'ורג' . פתאם עלה בדעתי לערוך ביקור אצל חיים לייב. חיים לייב גר עם משפחתו בשכונת נורדיה ומכל בני העיירה של הורי אהבתי אותו , כפות ידיו היו עבות וכבדות ומשהו חכם ונוהר ומלא חיים היה בו ובכל מעשיו…."
הנקודה השישית : בצל השקמים שנעלמים
ובהמשך הוא חוזר לעבר המלך ג'ורג' ושם הוא כותב :
"נכנסתי בצל השקמים שמול מצודת זאב ודפדפתי מספר…. השקמה הענקית הטילה צל ירקרק. פירותיה הרמוסים התגוללו סביב והכתימו את המדרכה והכביש.היא הדיפה ריח כבד שהעלה בזכרון מגרשי חול ושדות בור, כרמים ומקשאות וערבים מחמרים בחמור. פעם ביליתי במקום הזה שעות רבות, סבתא היתה גרה בצריף שאינו רחוק. הייתי עומד בשקט בפינת החדר שהיה מלא ריח טוב של כביסה מעומלנת ונועץ את עיני בחיים לייב ובמעגילת העץ הענקית שנעה הלוך ושוב בקצב אחד"
כל הנופים הללו, התחושות הללו, זוחלות לאיטן לשני הספרים , מסוגת הרומן והנובלה, אבל שבתאי לא הוביל רק לאלה, כשחש שחייו אוזלים לאיטם בשל מחלת לב.
הוא כתב פרוזה ושירה, מחזות ותסריטים, ורק בעת האחרונה נתגלו שני מחזות שלו שלא היו ידועים. כן, והוא כתב גם מחזה לילדים "המסע המופלא של הקרפד" עם איורים יפיפים של חברו הפסל דני קרוואן. ספק אם יעלו את העושר הלשוני הזה אי פעם על הבימות.
הנקודה השביעית: שירים של סימטאות תל אביב
אחת הסוגות שהשתמש בהן להכרת תל אביב, להצגתה, מלבד בסיפוריו הקצרים והרומנים שלו, היא הפזמונאות, אותה סוגה שמוזילים את ערכה. אף שטובי השירים הם שירה רואים בה יצירה חצופה ושטחית כביכול.
בשירו "רחובות תל אביב" ( שפורסם בשעתו גם ב"סימן קריאה" המיתולוגי שערך פרופסור מנחם פרי ) יש מסלול טיול יפיפה. השיר הזה, שהושר על ידי זהרירה חריפאי, תל אביבית בנשמתה ורעייתו של אחד מטובי כותבי קורות העיר – שלמה שבא, הוא כותב בהתייחסו לרחובות בקצה רחוב המלך ג'ורג' שמככב בסיפוריו הקצרים אך גם ברומנים.
בפינת עבודה-יוחנן הסנלדר
גר חיט לגברים שהפך לזמר
שקולו הזדמר בסופרנו טנור
מרחוב המקצוע עד רחוב המשור
הוי צוויפל
בוקר טוב צוויפל
צוויפל, צונזר, אחד העם
מנדלי הולך לים
יש חשיבות גדולה להכיר את העיר גם דרך עיני האמנים שטיילו בה ויעקב שבתאי חי בעיר הזאת בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו. והיה אמן ואינטלקטואל מפעים.
גיבוריו הלכו במשעולים של העיר, מתחת לעצי השקמה שהלכו והתמעטו, רומסים ברגליהם את המדרכות המלאות בפירות הירוקים והמתפצפצים וחולמים או חושבים. וזה נגמר, בדרך כלל, לא כהפי אנד.
ואני מתכוון ל"גולדמן שמת באחד באפריל ואילו גולדמן התאבד באחד בינואר" כפתח סיפרו המעוטר "זכרון דברים", שנדחה על ידי הוצאות רבות ולבסוף יצא לאור בהוצאת סימן קריאה. ואני מתכוון ל"סוף דבר" שמתחיל במילים "בגיל ארבעים ושתיים, קצת אחרי סוכות, תקף את מאיר פחד מוות, וזאת אחרי שהכיר בכך שהמוות הוא חלק ממשי מחייו…"
ולאורך שני הספרים הללו, אחד שנכתב ויצא לאור בחייו והאחר לאחר מותו, על בסיס הגרסאות שנותרו על השולחן ופרופסור דן מירון ערך, תל אביב היא גיבורה ולא רק תפאורה.
והגיבור של "סוף דבר" הולך לחוף הים, משכשך במים, ויוצא "וצעד לאורך החוף הריק ועלה בפרישמן. הוא צעד עם פרישמן וכשחצה את סירקין וצעד על ידי בית הספר חשב אם לא להמשיך בדרכו ולגשת אל פוזנר לשתות איתו בירה במרפסת…"
נקודה שמינית : הולכים לים, לכיוון מערב
מי שמטייל בתל אביב מבית הוריו של יעקב שבתאי לעבר הים מרגיש את הרוח שנושבת ממערב למזרח. היא כל כך חזקה לעת ערב שאי אפשר שלא להתקל באותה לחות ששוררת בעיר כעיר לחוף הים. ובימים אחרים, כשעמד, במקום בו עומד היום גן העיר, גן החיות הישן, ריח הצחנה עמד באוויר. ושבתאי נותן לכך ביטוי ב"סוף דבר", וכותב: "הוא צעד לאורך חומת גן החיות, ריח צחנת חיות היה באוויר".
זוכרים את היציאה מבית הוריו ברחוב פרוג לעבר ביתו של יעקב שבתאי, שבו גם סיים את חייו, ברחוב לוריא 1 לא רחוק מרחוב בוגרשוב? אם כן, במשבצת לא גדולה ממש של העיר, בדרך, בין דוב הוז לגורדון אולי אולי פוגש מאיר גיבור "סוף דבר" את הסבתא והוא חש קורת רוח אף שהוא יודע שזמנו אוזל . "ותלך לקראתו כשחיוך נוהר מלא תבונה וכל טוב מכסה בנחת את פניה הרחבות והאהובות, ובבת אחת, באותה תנועה של מחשבה ואף מהר ממנה, הרגיש את מגע פניה בפניו כשיחבק וינשק אותה ואת מגע כפות ידיה העבות ככפו ידי נגר ואת הריח המיוחד , האישי, שעטף אותה ואת חדרה, עד שהיה זהה לה…"
יצירתו של יעקב שבתאי מלאה בהפניות נסתרות לעבר טיולים ברחבי תל אביב אבל גם מסרים חמקמקים שלעיתים הוא מדביק אותם לדמויות משניות, כמו הסבתא של מאיר שאומרת :
"אני לא הולכת בשביל להיות באיזשהו מקום אלא בשביל לא להיות באיזשהו מקום".
למי שזה נתן לו חשק לטייל – אשמח לסייע
והנה פרטי הקשר שלי ליצירת טיול רגלי בעקבות יעקב שבתאי בתל אביב
Nathanroie@Gmail.com
